באחת הסדנאות פגשתי את אורה, אישה רזה, נאה, נעימה, חייכנית. נראית צעירה יחסית לפנסיונרית. מסתבר שסיימה קריירה ארוכת שנים כגננת בגן ילדים ועכשיו כשהגיעה לגיל פרישה , מינוס 30 ק"ג ממשקלה, היא פנוייה לבלות עם חברות ולעשות חיים.
במפגש השלישי של הסדנא, היא ניגשת אלי לפני שכולן נכנסות ואומרת לי: "לא מבינה על מה כולן מדברות? הארון שלי זה בדיוק שני מדפים, כמה טישרטים חלקות וכמה ג'ינסים. זהו.
אין בכלל על מה להתלבט כשאני עומדת לצאת מהבית..."
ובכלל היא באה כי חברות " סחבו" אותה.
מפה לשם, באותו המפגש, כשדיברנו על התאמת צבעים בלבוש, היא התנדבה לעמוד מול כל הקבוצה על מנת שאדגים עליה שילובי צבעים באמצעות צעיפים. לאותו המפגש הגיעה עם חולצה בצבע סגול חציל שהלם מאד את תווי פניה ואת גון שיערה.
שלפתי מתוך תיק בד גדול שהבאתי עמי מטפחת קלילה בצבע ירוק זית וקשרתי סביב צווארה.
כל הבנות פערו עיניים בהתפעלות והיא, הסתובבה אל המראה ולא יכלה להפסיק להביט בעצמה. היטיבה לסדר את הצעיף וחייכה בסיפוק.
לאחר שהסתיים המפגש, כתבה בווטסאפ הקבוצתי:
נורית יקרה,
המפגש היה מעניין , מלמד וכייפי.
המודעות שלי התחדדה ואני ממש מאושרת מכך.
תודה על הכל ♥
המפגש האחרון עם אותה הקבוצה התקיים לאחר חופשת פסח. לפני מפגש הסיום הזכרתי בקבוצת הווטסאפ לכל הבנות כי אנחנו מקיימות מפגש סיום, חתמתי את ההודעה במשפט: תבואו יפות!
אין לכם מושג איך אורה הגיעה לאותו מפגש סיום. היא לקחה ממש ברצינות את הבקשה שלי...
Komentarze